"אני אוהב כל דבר שיש בו יצירתיות. אני אוהב לבשל, אני אוהב לטייל ולהתבונן בטבע, לקרוא ספרים (רק אם הם מעולים), אני אוהב מוזיקה מכל מיני סוגים, קולנוע, סדרות טובות בטלוויזיה, וכמובן אני אוהב להיות עם המשפחה שלי, כי תמיד קורה משהו מפתיע, והרבה פעמים סתם ככה, בלי הכנה, אני מוצא את עצמי מספר סיפור, שאחר כך לפעמים הופך לספר."

האמת, כן. בעיקר מלפפונים חמוצים במי מלח. אני לא רק אוהב מלפפונים חמוצים, אלא שאני גם מכין מלפפונים חמוצים בעצמי. זה די פשוט וזה גם כיף כי אחרי שמכניסים את המלפפונים השום, המלח, המים והשמיר לצנצנת, צריכים לחכות ולראות איך כל יום המלפפונים משנים את הצבע שלהם ומחמיצים. אז בכל פעם אני מרגיש שזה כמו ניסוי מדעי, שלשמחתי לא מסתיים בפיצוץ, אלא במלפפון חמוץ."

"אחרי שלמדתי מדוד אריה מהם כל היתרונות בלהיות ג'וק, אני חושב שהייתי מנסה ליהנות מכל היתרונות האלה – הייתי נוסע ברכבות, אוטובוסים ומטוסים בלי לשלם כל כרטיס הנסיעה. הייתי נכנס לכל מיני מקומות קטנים. הייתי מתעופף ממקום למקום. הייתי יוצא להרפתקאות בביוב, וכמובן הייתי הולך לבקר את משפחת הג'וקים של דוד אריה ומוסר להם דרישת שלום ממנו."

"כשהייתי ילד חלמתי להיות צייר ולמדתי ציור. אני מקווה יום אחד לחזור לצייר. הייתי רוצה גם לעסוק במוזיקה, והייתי רוצה לטייל כל הזמן ברחבי העולם, בלי בית ובלי מקום קבוע. אבל יכול להיות שיותר מכל, הייתי רוצה להיות רקדן. אני אוהב לרקוד, אבל לצערי פחות טוב בשפגאטים וכדומה."

יש כאלה שחושבים שכן ויש כאלה שחושבים שלא. כשאומרים לי שאני דומה לדוד אריה, אני לפעמים מופתע. נכון שיש לי לא הרבה יותר מארבע שערות על הראש, אבל אין לי כרס ואין לי שלייקס ואני מרכיב משקפיים רק כשאני קורא. אבל מבחינתי זו תמיד מחמאה. כשאני מגיע למפגשי סופר בבתי ספר או למופעים, יש כאלה שמופתעים לגלות שאני דווקא לא דומה לדוד אריה. בכל אופן, יש דבר אחד שבטוח משותף לדוד אריה ולי – שנינו אוהבים הרפתקאות!"

האמת היא שלא הייתי ממש מקובל. נראה לי שחלק מהילדים חשבו שאני מוזר, כי לפעמים הדברים שאמרתי לא היו רגילים. פעם אחת אפילו עשו עלי חרם. מצד אחד, זה היה לא נעים. מצד שאני אני זוכר שאמרתי לעצמי שכל כך טיפשי לעשות חרם על מישהו וניסיתי להתעלם מזה. החוויות מבית ספר נכנסו לספר שלי, "המורה דרורה לא מפלצת". למעשה, מיכאל, גיבור הספר, הוא אני כמו שהייתי בימי בית ספר.

אגב, במרוצת השנים מצאתי לי חברים טובים מאוד. לפעמים החברים הכי טובים לאו דווקא לומדים איתנו באותה כיתה או באותו בית ספר."

"אבא שלי. קראו לו אליהו. אני קורא לו "סבא אליהו", כי כך אני מכנה אותו כשאני מספר עליו לילדים לי. הוא הרי סבא שלהם. הסיפורים בסדרת "כשסבא אליהו היה קטן" מבוססים על סיפורים שאבא שלי סיפר לי על הילדות שלו. הוא היה ילד מאוד עני, בלי נעליים, עם מעט אוכל. אף אחד ואחת מאתנו לא יכולים לפגוש את ההורים שלנו בתור ילדים. מבחינתי כתיבת הסדרה הזאת מאפשרת לי כמו לנסוע בזמן ולפגוש את אבא שלי בתור ילד."

לא, שיניתי את השם שלה ושל הדמויות האחרות. כמובן עשיתי את זה כדי לשמור על הפרטיות של כולם, אבל יש סיבה נוספת: כשאני משנה את השם של הדמות לשם דמיוני, זה מאפשר לי להתסכל עליה כמו על דמות בסיפור, ואז אפשר להשתעשע, לשנות אותה ולהסתכל עליה מבחוץ. זו הסיבה גם לכך ששיניתי את השם שלי בספר. קראתי לעצמי מיכאל. ובכל מקרה, ינץ הוא שם מיוחד מדי. רציתי שהסיפור יהיה אמין."

"כל סיפור מתחיל בדרך אחרת, אבל סיפורי איש היער התחיל דווקא בשיחת טלפון. העורכת מיכל פז קלפ מההוצאה לאור (חברה שמפרסמת ספרים) התקשרה אלי והציעה לי לכתוב ספר שבו יהיו סיפורים על צמחים, סיפורים מהמיתולוגיה, מהתנ"ך, סיפורי מדריכי טיולים וכדומה. היא הציעה שאני אקרא את סיפורים האלה ואספר אותם בדרך שלי. האמת שבהתחלה זה נשמע לי משעמם. אבל אמרתי לה שתשלח לי כמה דוגמאות. ואז במקרה חזרתי וקראתי את הסיפור של תיבת נח בתנ"ך ונזכרתי ביונה עם עלה של זית, ואז שאלתי את עצמי – איך היונה הצליחה לשכנע את עץ הזית לתת לה עלה כדי שתיקח אותו אל נח ותראה לו שהמים קלים ויורדים. פתאום נולד מזה סיפור, ואז כשקראתי את הסיפורים ששלחה לי מיכל הבנתי שאני יכול לספר אותם בכל מיני דרכים מיוחדות ומאוד אישיות, דרכים שלי, והחלטתי לכתוב את הספר."

"האמת היא שבחוויה שלי זה לא קשה או קל יותר. כשניגשתי לכתוב את "הנסיכה אביגיל ובית החרושת לרגשות" רציתי שהגיבורה הבאה שלי תהיה בת, כי רציתי להתנסות בכתיבה של דמות ראשית שהיא בת. יש הרבה דמויות נשים ובנות בספרים שלי (ופעם אחת אפילו חצי-איש-חצי-אישה), אבל זו הפעם הראשונה שהדמות הראשית היא בת. מהר מאוד הבנתי שאני מזדהה כל כך עם הרגשות של אביגיל, ולכן הכתיבה זרמה."

"לשמחתי אני עובד בעבודה שמלהיבה אותי. אני בוחר ליצור את הדברים שמרגש ומסקרן אותי ליצור, ואני מנסה לשמור על האיזון בין כל סוגי הדברים שאני עושה. מבחינתי יש מכנה משותף לכל הדברים, והוא סיפור סיפורים. לא משנה אם מדובר בכתיבת ספר, בהצגה, בהופעה, בשיר, במפגש סופר או בתסריט – בכולם אני מספר סיפורים. סיפורים הם הדבר שאני הכי אוהב."

"השם מדאם קצ'לה הוא מהילדות שלי. כשאחים שלי ואני היינו יוצאים מהבית לא מסורקים, עם שיער מבולגן או בגדים לא נקיים, הורים שלנו היו אומרים לנו, "אתה נראה כמו מדאם קצ'לה." התרגום של השם הזה הוא משהו כמו "גברת חתולה". כידוע, מדאם קצ'לה בסיפור לא הסתקרה כבר שנים. הסתבכו לה בשיער כל מיני דברים. חשבתי שזה השם הכי מתאים עבורה."